חבל שעצים מייצרים רק חמצן

 מתישהו, זה קרה שעשינו עסקה כל כך גרועה. זה אפילו לא קרה מזמן כל כך.

ומה שמדהים, זה שמשום מה נראה לנו שעשינו את עסקת חיינו.

הסכמנו לוותר כמעט על כל הדברים החיוניים לקיומנו, בעבור עוד מוצרי צריכה שאינם חיוניים לנו.

מידי יום אנחנו מוותרים על אוויר נקי, על מיים נקיים, על שטחים פתוחים, על פנאי עם משפחותינו וחברינו ואפילו על צדק וחמלה.

איך זה קרה? ולמה המשבר הסביבתי זאת הזדמנות נהדרת לשינוי?

המשבר הסביבתי אינו הכרח של פיתוח אנושי. במשך עשרות אלפי שנים האנושות התפתחה בלי לייצר משברים סביבתיים. אז מה בכל זאת קרה הפעם?

איך בכל כך מעט שנים הגענו כמעט לקצה יכולת הכדור לשאת אותנו? איך זה קרה ולמה זה ממשיך לקרות?

בנינו מערכת כלכלית שכל מטרתה לגרום לנו לצרוך עוד ועוד. מערכת שמנצלת את משאבי הטבע והאדם בלי חשבון ובלי התחשבות בדורות הבאים.

מערכת שמייצרת בנוסף למוצרי הצריכה הרבים, זיהום אוויר, מיים וקרקע, מערכת שבסוף היום משאירה לנו הרים של פסולת שיישארו פה עוד הרבה אחרינו.

מערכת שמשאירה לנו כל כך מעט פנאי סתם להיות עם אהובינו או עם עצמנו.

"אם היינו מגלים שעצים משדרים אותו WIFI, היינו דואגים לשתול עצים בכל מקום. חבל שהם רק מייצרים חמצן" (משפט שרץ בפייסבוק)

קיימות היא ההבנה שהמשבר הסביבתי, הוא בעצם משבר כלכלי, חברתי ופוליטי. התוצאות שלו הן גם סביבתיות, אך הסיבות נעוצות בשדות אחרים.

פוליטיקה וכלכלה עולמית שמנוהלת ע"י מספר מצומצם של תאגידים, שעניינם היחיד הוא הגדלת המספר הדמיוני שיש להם בבנק, היא פוליטיקה במשבר.

חברה שנמצאת בחוסר סיפוק וברעב תמידי לעוד ועוד מוצרי צריכה ואינה פנויה להנות  מנכסיה הממשיים היא חברה במשבר.

עולם עשיר שמנצל ומזהם חברות אחרות הוא עולם במשבר. חברה שמתקיימת בהתעלמות גמורה מכך שמשאביה סופיים, חייבת לשנות כיוון. אין לה ברירה. במאבק הסביבתי הישן, צעקו: "להציל את כדור הארץ". היום אנחנו מבינים שכדור הארץ יישאר פה עוד הרבה אחרינו. ומי שצריך להציל, זה אותנו.

הקיימות אינה אומרת רק מה לא. היא מייצרת את הפתרונות. המשבר הוא עולמי, הפתרונות מקומיים. Think Global- Act Local. אז אולי באמת, סוף סוף יש לנו הזדמנות לרדת מהרכבת הזאת שעלינו עליה. לייצר לנו חלופות איכותיות של צריכה, פנאי ובילוי. לחזק את הקהילה שלנו, להכיר את השכנים שלנו. אולי מישהו מהם נוסע לכיוון שלי בעבודה ונוכל לנסוע יחד?  אולי מישהו מהם מוסר בגדי ילדים, בדיוק במידה של הבן שלי? אולי מישהו מהם מנגן בגיטרה ויוכל לנגן איתי? אולי מישהו מהם מציע שירות או מוצר שאני צריך,  ואולי מישהו מהם רוצה, כמוני ,לגדל מזון ליד הבית?

ואסיים במילים של נשיא אורוגוואי, מתוך כנס ריו לפיתוח בר קיימא של האו"ם: "כל אחר הצהריים דובר על פיתוח בר קיימא, ועל להוציא המוני בני אדם ממצב העוני. מה בעצם מסתובב לנו בראש? המודל של פיתוח וצרכנות? זה של המדינות העשירות? אני שואל את עצמי מה היה קורה לכדור הארץ, אם בהודו היתה אותה כמות מכוניות למשפחה כמו בגרמניה? כמה חמצן היה נשאר לנו כדי לנשום? באופן ברור יותר, האם יש היום בעולם את המשאבים החומריים על מנת ששבעה מיליארד- שמונה מיליארד בני אדם יוכלו לחיות אותו אורח החיים הצרכני והפזרני שחיות החברות הראוותניות ביותר בעולם המערבי? .... האם אנו שולטים על הגלובליזציה, או נשלטים על ידיה? האם אנו יכולים לדבר על סולידריות ולומר ש"כולנו ביחד" בכלכלה המושתתת על תחרות חסרת רחמים? עד איפה מגיעה האחווה בינינו?

אינני אומר את הדברים האלו כדי לשלול את חשיבותו של אירוע זה. להפך: האתגר העומד בפנינו הוא עצום במידותיו. והמשבר אינו אקולוגי, הוא משבר פוליטי. האנושות אינה שולטת היום בכוחות אשר יצרה אלא הכוחות האלו שולטים באנושות, ובחיים. משום שלא באנו לעולם על מנת לפתח את עצמנו במונחים כלכליים. אנחנו באים לעולם בניסיון להיות שמחים.

משום שהחיים קצרים ונמלטים בין האצבעות, ושום סחורה אינה שוות ערך לחיים... " 

  • מרחב כרמל (צהרון)
    • שנת שירות
      • שיקום
        • קיימות
          • רווחה בקהילה

             
            © כל הזכויות שמורות לעמותת שחרות / רח' הרקפות 2 יקנעם 20692 / טל: 077-7100290 / inbarkeren123@gmail.com

            דף הבית | אודות | קהילת שחר | גלריה | לתרומות | דרושים | צור קשר | English |   

            Tivonet